LiPo בלי שריפות: בטיחות, טעינה ואחסון

סוללת LiPo היא החלק היחיד בתחביב שיכול לשרוף לך את הבית. לא המטוס, לא השלט, לא המטען. הסוללה. ורוב שריפות ה-LiPo לא קורות למתחילים חסרי מזל. הן קורות למי שטען בלי השגחה, או המשיך לטעון סוללה נפוחה כי "היא עוד עובדת".

החדשות הטובות: מי שמכבד כמה כללים פשוטים טס שנים בלי אירוע אחד. הכללים לא מסובכים. הם רק לא סלחניים.

למה דווקא הסוללה הזאת

LiPo דוחסת המון אנרגיה במעט משקל, וזה בדיוק מה שהופך טיסן חשמלי לאפשרי. אבל צפיפות האנרגיה הזאת יושבת על כימיה עצבנית, ושלושה דברים מוציאים אותה משליטה:

• טעינת יתר. מעל 4.2 וולט לתא הכימיה מתחילה להתפרק, והתא יכול להתלקח. מטען תקין עוצר שם. מטען לא מתאים, או מקולקל, לא.
• פריקת יתר. ריקון עמוק מדי גורם לתאים נזק כימי קבוע. הסוללה לא תישרף מזה בדרך כלל, אבל היא תאבד קיבולת ותהפוך מסוכנת יותר בטעינות הבאות. ה-ESC של רוב הטיסנים מנתק את המנוע כשהמתח צונח, אבל אל תבנה על זה כתוכנית.
• פגיעה פיזית. מכה בהתרסקות יכולה ליצור קצר פנימי שקט. האש, אם תגיע, יכולה להגיע גם שעות אחרי.

שלושה מספרים שכתובים על כל סוללה

• מספר תאים (S). תא אחד נותן 3.7 וולט נומינלי, והתאים מחוברים בטור: 3S זה שלושה תאים, בערך 11.1 וולט יחד. יותר תאים, יותר מתח, יותר כוח.
• קיבולת. mAh מודד כמה אנרגיה נכנסת בפנים. 2200mAh היא קיבולת נפוצה בטיסני מתחילים. יותר קיבולת נותנת טיסה ארוכה יותר, אבל גם שוקלת יותר.
• C-rating. ה-C-rating אומר כמה זרם הסוללה יודעת לספק בבת אחת. לטיסן מתחילים טיפוסי, 25C ומעלה מספיק בשפע.

ומאחורי הכול, המספר שבאמת מנהל את חיי הסוללה הוא המתח לתא:

את הטבלה הזאת שווה לדעת בעל פה. היא כל תורת ה-LiPo על רגל אחת.

איך טוענים בלי לשרוף את הסלון

רק מטען balance. מטען כזה מתחבר גם לקונקטור הראשי וגם לקונקטור האיזון הקטן, ומוודא שכל תא מגיע בדיוק ל-4.2 וולט. תא אחד שבורח מעל האחרים הוא בדיוק התרחיש שממנו מתחילות שריפות טעינה, ומטען בלי איזון לא רואה אותו בכלל.

זרם של 1C ככלל אצבע. מחלקים את הקיבולת ב-1000 ומקבלים את זרם הטעינה באמפרים: סוללת 2200mAh נטענת ב-2.2 אמפר. יש סוללות שמוצהרות כעמידות לטעינה מהירה יותר, אבל 1C עדין לתאים ומאריך את חייהם. ההבדל הוא רק קצת סבלנות.

אף פעם לא בלי השגחה. לא בלילה, לא כשקופצים לסופר, לא "רק רבע שעה". טוענים כשאתה בבית וער, קרוב מספיק כדי לראות ולהריח.

על משטח שלא נדלק. אריח, משטח בטון, שקית LiPo ייעודית או קופסת מתכת. לא על שטיח, לא על שולחן עץ ליד וילון.

כלל ה-80%: לנחות לפני שהסוללה נגמרת

את הסוללה לא מרוקנים עד הסוף. מוציאים בטיסה בערך 80% מהקיבולת ונוחתים עם 20% בפנים. סוללת 2200mAh אמורה לקבל בטעינה שאחרי הטיסה בסביבות 1750mAh. אם נכנס הרבה יותר, טסת עמוק מדי.

למה זה משנה? כי פריקה עמוקה היא מה ששוחק את התאים, וכי בקצה התחתון המתח צונח מהר. טיסן שנהיה פתאום רדום באוויר הוא טיסן שעומד לנחות בשדה של מישהו אחר.

איך עומדים בזה בפועל: מגדירים טיימר בשלט ונוחתים כשהוא מצלצל, בלי משא ומתן. את הזמן הנכון לסוללה ולמטוס שלך אפשר להעריך עם מחשבון זמן הטיסה, ובטיסות הראשונות שווה לקצר עוד קצת ולבדוק כמה באמת נכנס בטעינה. מי שיש לו טלמטריה מקבל גם התראת מתח בזמן אמת, אבל טיימר פשוט עושה את העבודה מצוין.

הסוללה לא אוהבת לחכות מלאה

סוללה טעונה מלא שיושבת בארון שבועות מזדקנת מהר: הקיבולת יורדת והנפיחות מגיעה מוקדם. בשביל זה קיים מתח אחסון, בערך 3.8 וולט לתא.

הכלל פשוט: לא טס בימים הקרובים? מעבירים את הסוללות למתח אחסון עוד באותו ערב. כמעט כל מטען balance עושה את זה בכפתור אחד, במצב Storage: סוללה ריקה הוא מעלה, סוללה מלאה הוא פורק, עד שכל תא יושב סביב 3.8.

מאחסנים במקום קריר ויבש, בתוך שקית LiPo או קופסה לא דליקה. לא באוטו: רכב סגור בקיץ הישראלי מגיע לטמפרטורות שגומרות סוללה בצהריים אחד.

נפוחה, חטפה מכה, לא מחזיקה: מה עושים

נפיחות קלה מאוד אחרי שנים של עבודה היא הזדקנות טבעית. אבל סוללה נפוחה בבירור, סוללה שחטפה מכה חזקה בהתרסקות, או תא שכבר לא מגיע למתח של אחיו, סיימו את הקריירה. לא טסים איתן ולא טוענים אותן יותר.

מה כן עושים:

1. מוציאים אותה מהמטוס ומהבית. אחרי התרסקות קשה, גם אם הסוללה נראית שלמה, שים אותה בחוץ על משטח לא דליק ותן לה שעה-שעתיים תחת עין. קצר פנימי יודע להתפתח באיחור.
2. פורקים אותה בצורה מבוקרת. מצב הפריקה של המטען, או discharger ייעודי (מכשיר שכל תפקידו לרוקן סוללות באיטיות), עד המתח הנמוך ביותר שהמכשיר מאפשר. סוללה ריקה היא סוללה משעממת, וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים.
3. מוסרים לנקודת איסוף סוללות למיחזור. לא לפח הביתי.

ומה עם דלי המים והמלח ששמעת עליו בפורומים? העצה הזאת הסתובבה שנים, והיום כבר לא נהוג להמליץ עליה: המלח מאכל את המגעים לפני שהסוללה באמת מתרוקנת, ואתה נשאר עם סוללה רטובה שעדיין מחזיקה אנרגיה. פריקה מבוקרת ומסירה למיחזור, זו הדרך.

מה עכשיו

עכשיו כשאתה יודע להאכיל את המטוס בבטחה, שווה להבין את שאר שרשרת הכוח, ומה קורה לזרם אחרי שהוא יוצא מהסוללה: מנוע, ESC וסרוו. ולפני שהסוללה הטעונה פוגשת שמיים, עבור על צ'ק ליסט הטיסה הראשונה, הסוללות מככבות גם שם.